גישור גירושין

הליך הגישור הינו הליך רצוני, וולונטרי, המתנהל בהסכמתם המלאה של הצדדים, בכל שלב יכול מי מהצדדים להפסיקו ולבחור בקיומו של הליך בבית המשפט או אחר.

המגשר ניטרלי, הוא אינו משמש כשופט  ותפקידו לסייע לצדדים לקיים תקשורת, באופן בו באים לידי ביטוי האינטרסים של שני הצדדים, ולסייע להם להגיע להסכמות. תהליך זה שונה מהליך משפטי המנוהל ע"י שופט בבית המשפט, אשר מכריע במחלוקת לטובת אחד הצדדים.

בהליך הגישור הצדדים מחליטים ביחד על הפתרון המתאים עבורם. 

הליך הגישור מתנהל במתווה של דיאלוג בין הצדדים, בחדר הגישור ולא באולם בית המשפט, באווירה מכבדת ומאפשרת, זאת בסיועו של המגשר.

חשוב להדגיש כי המגשרים מחויבים בסודיות כלפי הצדדים. בנוסף, הליך הגישור הינו חסוי בפני בית משפט. כלומר, הנאמר במסגרת הגישור לא יוכל לשמש כראיה בהליך משפטי עתידי, ככל שיתנהל בין הצדדים וכן לא ניתן יהיה לזמן את המגשרים לעדות בבית המשפט. 

בסיום הליך הגישור יעלה המגשר על הכתב את ההסכמות (הסכם לגירושין).

הצדדים יחתמו על ההסכם ולאחר הוא יוגש ע"י הצדדים לבית משפט לעניני משפחה על מנת שיקבל תוקף משפטי.

לאחר שקיבל ההסכם תוקף של פסק דין, על בני הזוג לפנות לבית הדין הרבני לצורך קבלת גט. 

בני הזוג משתתפים בהליך הגישור.

הגישור מתנהל בעיקר בפורום של פגישות משותפות וככל שהמגשרים יחליטו שיש צורך, או לבקשת אחד הצדדים, יתקיימו פגישות נפרדות עם כל צד.

בנוסף, יכול להשתתף בגישור, בחלק מהמפגשים או בכולם, גורם נוסף אשר השתתפותו חשובה למי מהצדדים, בהסכמת הצד השני.

הצדדים יכולים להתייעץ במהלך הגישור עם מי שהם רואים לנכון, לרבות מומחים כגון: עו"ד, אקטואר, פסיכולוג ועוד.

הליך הגישור הפך בשנים האחרונות אלטרנטיבה יעילה ולהלן היתרונות אל מול התדיינות בבית משפט: 

  1. הדברות ישירה בין שני צדדים באופן שאינו יכול להתקיים בבית משפט.
  2. לצדדים ניתנת אפשרות לבטא את עצמם, תחושותיהם, רגשותיהם, האינטרסים והצרכים שלהם, באופן המאפשר קיום דיאלוג לצורך קידום ההליך, זאת בניגוד לבית המשפט.
  3. הגישור מאפשר לצדדים להחליט על חייהם בנושאים כל כך משמעותיים. 
  4. הצדדים הם היוצרים את הבסיס לפתרון ומעצם היותו פתרון מוסכם אין צד מנצח וצד מפסיד אלא שני הצדדים מנצחים
  5. עקרון החיסיון בפני בית משפט מאפשר שיח פתוח ואותנטי, באופן המסייע לקדם את ההליך.
  6. משך זמן ההליך קצר באופן משמעותי ביחס לדיון בבית משפט אשר עלול להתפרס לעיתים שנים.
  7. עלות הליך הגישור נמוכה באופן ניכר ביחס להליך התדיינות בבית המשפט.

סיכויי ההצלחה עומדים היום על 75%  מכאן שההצלחה תלויה בעיקר בכם.

אם הצדדים באים במטרה להתקדם ולהגיע לפתרון מהיר, רוב הסיכויים שהגישור יצליח.

היתרון הגדול ביותר של הליך הגישור הינו שאין בו מפסידים. בשונה מהליך המתנהל בפני בית משפט או בורר אשר בסופו צד אחר יוצא מרוצה וצד שני מאוכזב, בהליך הגישור יוצאים שני הצדדים נשכרים ולא רק מהתוצאה המיידית, אלא מהאפשרות להמשך יחסים לטווח הארוך, דבר אשר אינו קיים לאחר התדיינות משפטית אשר מביאה על פי רוב לקרע ונתק מוחלט בין הצדדים.

חשוב שהצדדים ייפרדו בצורה מוסכמת ומכובדת ככל האפשר היות ובהינתן ויש ילדים מוטב עליהם להמשיך ולהיות בקשר.

הליך הגישור מתאים כמעט לכולם, אולם הוא מותנה בקיומה של מערכת יחסים סבירה, היינו:

– העדר אלימות בין בני הזוג.

– העדר אלימות או ניצול כלפי ילדים.

– קיום פיזי נאות, בכל הנוגע למדור, כלכלת הבית וחינוך הילדים.

– הסכמה ורצון הצדדים.

מגשר מסייע למשתתפים ליצור דיאלוג ולשפר את התקשורת ביניהם.

אפשר להתחיל בהליך של גישור גם כאשר קיים נתק מוחלט בתקשורת בין בני הזוג, בתקווה, כי באמצעות ההליך התקשורת תשתפר.

לא !

הטיפול הזוגי נועד לטפל בבעיות שנתגלו בין בני הזוג, ובמידת האפשר, לשקם את מערכת היחסים שלהם. מטרתו של המטפל הזוגי הינה לגרום לבני הזוג להגיע לתובנות, עמ"נ לבצע שינוי.

לעומת זאת, הגישור עוסק בהבנת הצרכים והאינטרסים של בני הזוג (וילדיהם), מבלי להיכנס לסיבות ולמניעים הפנימיים.

תפקידו של המגשר מתמקד בהווה ומטרתו הינה ליצור אוירה לניהול משא ומתן על בסיס הצרכים, במטרה להגיע להסכם, אשר יסיים את הסכסוך ויפתח דרך חדשה.

בוודאי, ניתן לפנות לגישור בכל עת, הן לפני הגשת בקשה ליישוב סכסוך, במהלך, והן לאחר פתיחת הליכים משפטיים ובכל שלב לאחר הגשתם.
במידה והפנייה לגישור נעשית לאחר הגשת הליכים, מקובל להשהות את ההליכים המשפטיים במשך תקופת הגישור.

אין כל מניעה להיות מיוצגים בהליך הגישור, כל עוד  ששני הצדדים מיוצגים ושניהם מסכימים לנוכחות עורכי הדין בהליך.

הליך הגישור הינו הליך רצוני, וולונטרי, המתנהל בהסכמתם המלאה של הצדדים לקיומו, כאשר בכל שלב יכול מי מהצדדים להפסיקו ולבחור בקיומו של הליך בבית המשפט או אחר.

המגשר הוא ניטרלי, הוא אינו משמש כשופט או בורר ותפקידו לסייע לצדדים לקיים דיאלוג, באופן בו באים לידי ביטוי האינטרסים של שני הצדדים, ולסייע להם להגיע להסכמות. תהליך זה שונה מהליך משפטי המנוהל ע"י שופט בבית המשפט, אשר מכריע במחלוקת לטובת אחד הצדדים. לעומת ההליך המשפטי, התפיסה העומדת ביסוד הליך הגישור היא שהצדדים מותירים את ההחלטה בידיהם ושניהם עשויים להרוויח מפתרון הסכסוך.

הליך הגישור מתנהל במתווה של דיאלוג בין הצדדים, בחדר הגישור ולא באולם בית המשפט, באווירה מכבדת ומאפשרת, זאת בסיועו של המגשר.

חשוב להדגיש כי המגשרים מחויבים בסודיות כלפי הצדדים. בנוסף, הליך הגישור הינו חסוי בפני בית משפט. כלומר, הנאמר במסגרת הגישור לא יוכל לשמש כראיה בהליך משפטי עתידי, ככל שיתנהל בין הצדדים וכן לא ניתן יהיה לזמן את המגשרים לעדות בבית המשפט. 

לא !

המגשר אינו פוסק ואינו מכריע בין הצדדים.

תפקידו של המגשר לסייע לצדדים להגיע לפתרון אופטימלי מבלי להיזקק להליכים משפטיים ארוכים, יקרים ומיותרים.

מטרת הגישור היא בראש ובראשונה להביא ליצירת הידברות בין הצדדים ומשם להתחיל לזהות אינטרסים משותפים ולהגיע לפתרון הולם אשר יהיה מקובל על הצדדים.

הליך הגישור הנו וולונטרי וחסוי לחלוטין ולפיכך נטול כל סיכון.

בדומה לחיסיון עורך דין-לקוח, גם הליך הגישור הנו חסוי לחלוטין.

נוסף על כך, כל צד רשאי להפסיק את הליך הגישור בכל רגע נתון

חל איסור על עשיית שימוש בכל אמירה, חומר או עדות אשר הוצגו בפני המגשר במסגרת ההליך.

מכאן שכל דבר שנאמר בהליך הגישור אינו יכול לשמש ראיה בהליך משפטי ולא ניתן להעיד את המגשר על מה שהתרחש בהליך.

אין להמעיט בכוחו המחייב של החוזה אשר נחתם בין הצדדים בתום הליך הגישור. שכן, בעת הפרתו ניתן לתבוע בבית המשפט את אכיפתו או את יתר הסעדים הקיימים בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"ג – 1970.

כמו כן רצוי  להגיש את הסכם הגישור אשר הושג בין הצדדים אל בית המשפט לעניני משפחה על מנת שבית המשפט ייתן לו תוקף של פסק-דין.

מתן תוקף של פס"ד להסכם הגישור מהווה כלי בעל כוח רב באכיפת ההסכם, היות ובמקרה של הפרה ניתן לגשת עם ההסכם ללשכת ההוצאה לפועל וכן להשתמש במגוון הכלים המשפטיים הקבועים בחוק. חשוב לציין כי כשמדובר בהסכם בין בני-זוג (למעט ידועים בציבור) קובע  חוק יחסי ממון בין בני זוג (התשל"ג- 1973) כי כל הסכם שכזה טעון אישור בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני וללא אישור שכזה אין לו כל תוקף.

 לא קל לבחור מגשר מתוך הרבים הפועלים היום. ניתן לחלק את השיקולים בבחירת מגשר לשניים:

השיקול המקצועי – איזו הכשרה עבר המגשר? מהו הרקע המקצועי שלו? מהו הנסיון העומד לרשותו?

השיקול האישי – האם אני חש בנוח במחיצת המגשר? האם הוא קנה את אמוני? האם הוא אמפתי כלפי?

בירור שאלות אלו יכול להיעשות בפגישת הכרות עם המגשר, בטרם תחילת הליך הגישור.